מערכת ישראל היום החליטה לעשות עלי כתבה

מתוך הכתבה:

מובילה את מהפכת הריפוי העצמי

סבטה מילמן, אחות מוסמכת בעלת שני תארים אקדמיים, אחד מהם תואר בסיעוד, משתפת אותנו כי מהפכת הריפוי העצמי זוכה כיום לעניין רב לאור ההצלחות הרבות של עקרונות השיטה. סבטה מסבירה לנו כי לכל מטופל היא מתאימה טיפול פרטני ומותאם אישית, ולאחר אפיון וזיהוי הקונפליקטים הרגשיים שהביאו למחלה פיזית או נפשית אצל המטופל, היא מתכננת תהליך ריפוי המבוסס על כלים פרקטיים לשינוי תודעתי ותפיסתי, ולמעשה היא יוצאת למסע מרתק ומעמיק עם מטופל כדי להביא אותו להבנה ולזיהוי הדפוסים שלו ולשנותם.

“תהליך הריפוי העצמי שאני דוגלת בו מבוסס על מגוון גישות ושיטות טיפול, ביניהן העקרונות הרפואה הגרמנית החדשה על פי משנתו של ד”ר האמר, NLP, דמיון מודרך, מדיטציה, EFT (שיטה ייחודית לשחרור כאבים פיזיים ורגשיים) ועוד. ברצוני להוסיף כי הבנת נפש האדם בצורה מעמיקה סייעה לי לפתח תהליך טיפול פרקטי שיכול לסייע לכל אדם בכל שלב בחייו, וניתן לעבור את התהליך במקביל לטיפולי הרפואה המערבית”, היא מסבירה לנו.

“לאחר שנים רבות בהן שימשתי כאחות מוסמכת במערכת הבריאות ועסקתי לילות כימים בריפוי והצלת הגוף, כיום אני מציעה שיטת טיפול חדשנית ואיכותית יותר שבה המטופל זוכה למלוא תשומת הלב והוא לוקח חלק פעיל ומשמעותי בתהליך הריפוי מהמחלה הפיזית או הנפשית”, מסבירה לנו סבטה ומוסיפה: “בניגוד לגישה המקובלת בעולם הרפואה המערבית בה ישנה הפרדה ברורה בין גוף ולנפש, על פי גישתי ההוליסטית גוף-נפש הוא אחד שלם ובלתי נפרד. לכל מחלה יש מקור נפשי וגם משמעות ביולוגית, המחלה היא השיעור עבורנו. ברגע שנזהה את המקור ונלמד את השיעור, נוכל להחלים מהר יותר והמחלה לא תשוב אלינו. במקום תרופות וכדורים תקבלו שליטה על הגוף הפיזי והנפש שלכם, וגם במקרה של מחלת הסרטן תצאו נשכרים מאחר שבגישה שאני מובילה, כל מחלה מתחילה בתודעה בעקבות משבר רגשי כלשהו, אותו נוכל לזהות יחד, לשנות דפוסים, לצמוח מתוך הכאב וליהנות מחיים מלאי שמחה ואהבה”.

לקחת אחריות על הבריאות והחיים

הגיע הזמן לקחת אחריות על הבריאות ולשנות דפוסים בחיים. החזון של סבטה מילמן הוא להפיץ את הידע הרב שברשותה בנושא ריפוי עצמי לכל אדם ואדם בישראל, לסייע לכולנו לחיות חיים בריאים ושמחים יותר ולרכוש כלים ומיומנויות להפוך לרופאים של עצמם

הקליקו למעבר לקריאת המאמר המלא בישראל היום

הפוסט כתבה עלי בישראל היום הופיע לראשונה ב-סבטה מילמן - מובילה לריפוי עצמי.

אם לא צפיתם בכתבה כאן 11 אזרח גואטה, כדאי מאוד, תעשו חפוס "אזרח גואטה"

****
הסדק באמון במערכת הבריאות הוא עמוק לפחות אצלי.
זה התחיל מלפני כמה שנים ובשנתיים האחרונות
נהיה ממש שבר שלא ניראה שבקרוב אם בכלל יתאחה.

***
זה התחיל בשנת 2016 כשמחלה מוזרה ונדירה תקפה אותי.
עד אז הייתי אדם בריא (על פניו), ולא נטלתי אף כדור באופן קבוע.
שבוע אחד בלבד הפריד בין הלפני לאחרי.

חודש וחצי של אשפוז ומשם נפתח פרק חדש בחיי.
החיים לא חזרו למה שהיו קודם וטוב שכך.

בשחרור מבי"ח נאמר לי שאהיה תלויה בסטרואידים עוד שנים רבות,

"אבל זה לא נורא", אמרה לי הרופאה.
חזרתי הביתה עם 5 סוגים תרופות! ואני בת 48!

בתור אחות ותיקה ומבינה דבר או שניים איך עובדות התרופות,

היה לי ברור שלא מחכה לי עתיד ורוד
והלו"ז שלי יהיה מסודר עד מלא בביקורים לרופאים.

כבר קיפלתי אצבעות לכמה מומחים אצטרך לקבע תור.
כל אחד יביא לי כמה מרשמים ועימם גם ה"מתנות"
כחלק מתופעות הלוואי.

הראשונים יהיו לי (לפי התופעות הלוואי של סטרואידים):
1. רופא סכרת
2. רופא לחץ דם
3. גסטרו

שלושת הראשונים כבר ידאגו לקולגות שלהם :). וכך גם לחברות התרופות.

אז באותה תקופה עוד לא הבנתי את הקשר בין הרופאים לרווחים של פארמה

ועד כמה הם מחויבים אליה ומשרתים אותה ולא את המטופל

(כן הייתי מאמינה בעומק לבי במערכת בה עבדתי).

מהר הבנתי שאין קשר בין התרופות לריפוי הגוף או נפש.

הן לעולם לא ירפאו אתכם, אלא רק ישתיקו סימפטומים.

הרופא לא מתעסק בכלל בשורש הבעיה, זה לא מעניין אותו,

כמו גורמים נפשיים, תזונתיים, אנרגטיים…
הוא לא למד את זה. מעניין למה.

ברגע שהבנתי כי האחריות על בריאותי מוטלת אך ורק עלי,

אמרתי לרופא בי בי. הלכתי לחפש עזרה במקום אחר,

היו שם חפירות ארכאולוגיות הכי עמוקות שיש.

היה מפחיד וכואב תרתי משמע, כך יצאתי למסע…

במקביל תוך חודשים ספורים "גמלתי" את עצמי מסטרואידים ומשאר הכדורים הנלווים לחבילה.

אני לא נוגעת במשככי כאבים כבר שנים, כי למדתי לטפל בכאב בדרכים

טביעות ומעבירה אותן האלה באהבה.

זה בקצרה,
ברור לי, ללא ההחלטה הנחרצת אז הייתם רואים אותי כאן פחות זוהרת

וכמה מילים למשרד הבריאות ולפארמה: הפסדתם עלי, סורי.

כפי שאומרים: "כשאנחנו בריאים הם מפסידים"

***
אשמח לשמוע ממכם,
האם זה מהדהד לכם הסיפור שלי?

* מדגישה
לא מדובר כאן בהצלת חיים וברפואה כירורגית שהיא מעולה.
מתייחסת לרפואה פנימית, למחלות כרוניות.

סבטה

הפוסט נסדקה האמונה הופיע לראשונה ב-סבטה מילמן - מובילה לריפוי עצמי.

האמבולנס הגיע…

אימוש, את זוכרת,
איך הפקידה בשדה תעופה קבעה לנו איפה נגור בשלושים שנים הבאות?
את אני ואחי, שלושתנו, 3 מזוודות, 40 $ בכיס של כל אחד.

לא היה לנו מושג איפה נגור, אף נפש חיה לא חיכתה לנו כאן.

"אני מזמינה לכם מונית לכיוון אחד, זה חינם”, אומרת הפקידה, "לאן תרצו לנסוע?”
ואת אמרת לה כי לא יודעת, רק חשוב לך שיהיה מקום יבש כי יש לך אסטמה.
"ערד! ערד זה טוב. תבוא מונית, תגידו "ערד."

מאז אנחנו כאן אמא חחחח
דווקא צדקה, היה לך טוב בערד, אהבת את העיר מאוד.
היה לך מסלול הליכה משלך, בכל בוקר.

זוכרת,
כמה היה לך קשה בשנים הראשונות בארץ?
עזבת קריירה משגשגת, מהנדסת, בוסית גדולה
מעורכת מכובדת ואהובה מאוד על ידי העובדים.
גיבשת את הצוות שלך והפכתם למשפחה. הם שמרו איתך על קשר עד ימייך האחרונים,

רובם עלו ארצה ומצאו אותך כאן. איזה אושר. היית מספרת לי על הקולגות שלך באהבה גדולה.

והנה את כאן, בהיותך ה 53 בלי עבודה, בלי שפה, עם תחושה כטיפשה

כי לא היו לך מספיק מילים להסביר את עצמך לאחרים, זה היה מרסק אותך לרסיסים!!

מצאת עבודה אצל מישהי ב 5 ש"ח לשעה (גם את זה לא תמיד קבלת),

היית מקפלת אצלה כביסה, שוטפת כלים, והיא שצעירה ממך,

הייתה שוכבת לה בספה בסלון עם סיגריה בפה וכוס קפה שחור ומראיינת אותך:

– סופיה, היה לך טוב ברוסיה?
– כן , טוב.
– היה לך שם אוכל?
– כן חחח
– סופיה, את יודעת מה זה טלוויזיה, הייתה לכם טלוויזיה בבית?
– כן.
– והטלפון, היה לכם שם טלפון?
– בטח!!

היינו מתגלגלות מהצחוק, ולך היה צחוק מתגלגל ומדבק במיוחד,

על זה היו מוצאים אותך מכיתה ביסודי, ספרת לי

ועם הרופאים,
זוכרת איך אהבת אותם? חחח, זה בציניות.
היית מתווכחת איתם על הטיפול ,תמיד אמרת לי שאת לא מאמינה בהם, ויש להתרחק מהם כמה שרחוק .
ואני אחות במקצועי היתי משכנעת אותך לקחת כדורים לסכרת (חבל שלא זכית לראות אותי היום, אהובה) .
הקיצור הית מבקרת אותם פעם ב.. רק בשביל מרשמים.

יום אחד הלכת לרופא משפחה עם אלון תרופה לסכרת.
רצית להראות לו מהן תופעות הלאוי של הכודורים,
ולמה לא תקחי אותם.
והוא היה קשוב אליך, הסכים איתך ואמר בחייך:
"סופיה, את אישה חכמה". ואת עפת על עצמך ועל הרופא הזה ונתת לו תואר של "ה-רופא"!!
אחרי שהחלפת כמה מהם כיוון שלא "זרמו" איתך,
עם גישתך הטיפולית

את זוכרת אימוש,
כמה אהבת ספורט?
הית אומרת "תנועה זה חיים!" בכל בוקר צעדת קילומטרים, בכל מזג האוויר.
גם כשהתקרבתי לגיל 78 והצעתי לך לרדת לקרקע
מקומה ה 4, את סירבת בתוקף.
המדרגות הן החיים שלי, אמרת, בזכותן אני חיה.
בזה נגמר הויכוח.

זוכרת,
וכמה אהבת לארח? לערוך שולחן, לבשל, לאפות, הית בלבוסטה ברמות על!
שמחת והתרגשת להיפגש עם הילדים והנכדים,
לשבת סביב השולחן, להרגיש יחד,
גדלת כבת יחידה וזה היה מרגש אותך במיוחד.
פינקת אותנו במתנות בכל חג עם ברכות בחרוזים,
המשוררת שלי

אימוש,
היו לך חיים מלאי משמעות ועשייה, אהבת את חייך מאוד,
נלחמת עבורם עד לרגע אחרון,
עד לטיפת דם אחרונה תרתי משמע.
דממת למוות מול עיניי…
כן בבית חולים,
כן פשלה רפואית.

את צדקת אמא.

הדמעות חונקות אותי…

יומולדת שמח לך שם בגן עדן

הפוסט אמא תמיד צודקת – לזכרה של אמי האהובה הופיע לראשונה ב-סבטה מילמן - מובילה לריפוי עצמי.

שתיקה.
אולי הפעם היא מחייכת, אבל אני לא רואה אותה, כי זה בטלפון.
והיא משיבה: "מסתבר שלא תורם לי בשיט אם אני נוטלת תרופות ופונה אליך.”

קבענו פגישה.
____

מהו הדיכאון?
במילים פשוטות זוהי מרירות של החיים,
הדיכאון זה הכעס שלא טופל,
הכעס שמצטבר עם הזמן בתוספת של רגשי אשם, שיפוט עצמי, אכזבות רבות ועוד…

לרב הוא מלווה בדאגות יתר בחרדות בתחושת תסכול וייאוש.
כאילו "חור בלב”,כמו "ריק בנשמה" – כך מתארים לי האנשים.

איך מטפלים בדיכאון/דיכדוך ברפואה קונבנציונלית?

נכון, בכדורים נוגדי דיכאון.

רק שהטיפול התרופתי הוא לא באמת עוזר,
הוא משתיק סימפטומים, אולי,
אבל לא מרפא את התסכול, את הכעס, את הייאוש, את הנפש האדם.

מה שעושים הכדורים במקרה הטוב הם מנמיכים
את הווליום של הסבל והכאב,
אך יחד עם זאת הם גם מנמיכים את הווליום של שמחה ותשוקה לחיים.
ומה שווים החיים חסרי שמחה ותשוקה?
תגידו אתם.

אז מה כן עוזר ומרפא?
הטיפול ברגשות, בתבנית האמונות, בהתמרה אנרגטית,
כי אנחנו 99% (!) אנרגיה ורק 1% של חומר –
כלומר החלק השכלי, המספרים, המדע, והתכלס הם אחוז אחד בלבד!
אתם קולטים??
האם זה פלא שה"אקדמיה" לא תורמת לאושר?

האנרגיות והתדר הם המקור לבריאות גופנפש,
הן קובעות האם נחיה בבריאות או חולי. ולכן העבודה האנרגטית היא חלק בלתי נפרד בריפוי עמוק.

ואחרון חביב שבטיפול זה חלק הרוחני שבנו. כשנשמתך סובלת זהו הסימן שהתרחקת ממנה מאוד מאוד, מעצמך,

מהניצוץ האלוהי שבך, מהבית הפנימי שלך.

התהליך של "חזרה הביתה" הוא מסע מרגש, מעצים, ושווה במיוחד כי תוך כדי ההליכה את נפרדת
לשלום מהכעס, מהתסכול, מהחרדות, מהדיכאון, וגם מהטיפול התרופתי שנטלת אותו לכל הצרות הללו.

חזרו הביתה

סבטה ?

#דיכאון #דכדוך #חרדות

הפוסט לחזור הביתה הופיע לראשונה ב-סבטה מילמן - מובילה לריפוי עצמי.

הפוסט להתמסר לקול הפנימי הופיע לראשונה ב-סבטה מילמן - מובילה לריפוי עצמי.

הפוסט מרעשי הרקע ללחשי הלב – סיפור השראה הופיע לראשונה ב-סבטה מילמן - מובילה לריפוי עצמי.

הפוסט הזדמנות כמסר לשינוי הופיע לראשונה ב-סבטה מילמן - מובילה לריפוי עצמי.

הפוסט מכתב פרידה מהסיגריה הופיע לראשונה ב-סבטה מילמן - מובילה לריפוי עצמי.

הפוסט מהו פחד? הופיע לראשונה ב-סבטה מילמן - מובילה לריפוי עצמי.

פסח 2010
"גם אלי יבואו וייקחו אותי" – אומר ויקטור בעודו רוקע ברגלו.

אני מביטה בילד המתוק הזה ומעבר לו. קבוצת ילדים בגיל הרך מביטה בנו, עיניהם מלאות בקינאה ובייאוש. אני לא יכולתי. לבי נקרע. בא לי לאמץ את כולם!

אחד עשרה שנים של תסכול ואכזבה עברו עלי, שבעה הריונות שהסתיימו בלידה אחת בלבד (הבכורה שלי, המפעל הפיס שלי!). 

טיפולים, ניתוחים, ייאוש ודאגה לעתיד, ובעיקר תחושת חסר מימוש עצמי באימהות.
עם הזמן הרגשתי את הכובד על הכתפיים, לא יכולתי לנשום לרווחה ולהרגיש חופשיה.

זה לא מתאים לי! זאת לא אני! אלה הקולות שמידי פעם עלו בי.

החלטתי כי לא אוותר על עצמי, על תחושת החופש הפנימית, על האימהות בפעם השנייה, על הענקת החום והאהבה, על הרצון העז של בתנו ורד להיות אחות של, ועוד על הרבה דברים אחרים.

מסע ארוך ומתיש ציפה לי ולבן זוגי היקר, תמכנו זה בזו. שלוש טיסות מתישות, צרור של רגשות מעורבים, פחדים מהבלתי ידוע, סחיטה רגשית מטורפת והמון המון תקווה ואמונה בטוב.
היום אני יודעת בוודאות, בלי התקווה והאמונה בטוב, לא היינו חוזרים בידיים מלאות.

אנו עולים במדרגות בהתרגשות רבה ללא ידיעה ברורה את מי נפגוש שם מעבר הדלת. אפרוח קטן והפוזל יוצא אלנו בזהירות, היא מביטה בנו עם הטיית ראש לצד, כתוצאה מהפזילה הלא מטופלת.

"היא חמודה, אוהבת לרקוד" – מספרת לנו אנה הגננת, "מדי פעם היא מתקררת וחוטפת דלקת ריאות, כנראה רגישה לקור".

כל זה לא הרתיע אותי בכלל. רק חשבתי: את הפזילה נתקן, את הראש ניישר, ואת הריאות נחמם.
"היא פלפלית, לא מציקה לילדים ראשונה," – ממשיכה הגננת – "אבל אם מישהו מציק לה, חבל על הזמן, לא תוותר". זה היה נשמע לי טוב יותר

והנה הגיע יום המיוחל, אחרי כל הבירוקרטיה.
סופסוף היא שלנו! 

מסיבת פרידה בגן.
כל ילד וילדה מקבלים חתיכת עוגה ובלון. מיכל נפרדת מחבריה, מהגננת אנה ומהמקום ששימש לה כגן, כבית, כמקום לינה, כמשחקייה, וכקרב להישרדות. בעיקר כקרב להישרדות.

אמרו לנו לצלם את הכול, אז צלמנו. בהמשך ניצור אלבום של זיכרונות מעברה, כך היא תוכל למלא את החלקים של הפאזל, הפאזל של חייה הקודמים. אך לעולם לא תוכל להשלים את כולו!

המזוודה האדומה מהארץ נפתחת, מחליפים את הכול, גם את הגופייה. שום דבר לא לוקחים איתנו, כי אין שום דבר משלה. לא הבגד ולא הצעצוע!

המטוס ממריא ואנחנו מנופפים לשלום לאוקראינה הרחוקה. אוטוטו מתחילים חיים חדשים, לכולנו.

מה יהיה?
איזו ילדה תגדל לנו?
איך היא תסתגל לשפה, לחברה, לילדים בגן, ובהמשך לבית הספר?
מהו רקע גנטי שלה?
מה עוד יצוץ לנו בדרך?
איך יהיה הקשר עם אחותה המאמצת?
איזו אינסטלציה רגשית תיבנה ביני ולבינה?
ועוד, שאלות רבות היו לי עלין לא ידעתי לענות.

ובינתיים מחכים לנו בבית בהתרגשות רבה אחותה הגדולה וכלב צ'רלי ז"ל.
ויחד עימם אתגרים רבים של השנים הראשונות.
אבל מי אמר כי האתגרים מפחידים אותי?!

פסח 2020
כ 10 שנים חלפו מאז.
האפרוח הקטן הפך לילדה יפיפייה, חכמה, רגישה ומלאת שמחה 

ובינתיים הכל תוקן, התיישר והתחמם 
בעיקר התחממה הנפש הרכה הנושאת בה את סיפורה האימוץ.

"היי, ורדוש, הבאנו לך מתנה!"

הפוסט מסע אל החופש, סיפור אימוץ הופיע לראשונה ב-סבטה מילמן - מובילה לריפוי עצמי.

הפוסט מהו אושר? הופיע לראשונה ב-סבטה מילמן - מובילה לריפוי עצמי.