יש לכם פריחה, גרד בעור?

תגלו מהו המקור.

פנו אלי בשאלה: האם יש לי משהו טבעי לעור? 
אני מניחה שהכוונה הייתה למשחה טבעית, למשהו למרוח, אולי גם לשתות. השאלה האם זה יפתור את הבעיה, האם המשחה תוכל לסלק את המקור הבעיה, שהוא תמיד, אבל תמיד רגשי/ תודעתי, נפשי.

אז החלטתי למנף את השאלה לשיעור קצר על העור ואיך מגיעים למקור הסימפטומים, כמו פריחה, גרד, אודם שאופייני לאקזמה, דרמטיטיס, כתמים, שלפוחיות ושאר הנגעים בעור, מה אומרת על זה הרפואה הגרמנית החדשה (GMN) של דר' האמר.

על פי התגליות של דר' האמר,  לכל סימפטום/מחלה יש סיבה נפשית (תודעתית, רגשית), המקור, הוא קרא לו "קונפליקט" או "משבר רגשי".
בטבע שום דבר לא מופיע סתם או במקרה, כך גם בגוף האדם, לכל סימפטום או מחלה יש משמעות ביולוגית עמוקה. רק אם נבין אותה, נוכל לחיות את חיינו בבריאות פיזית מיטבית וברווחה נפשית.

אסייג ואומר, שלא כל קונפליקט יגרום לסימפטום/מחלה, ישנם קריטריונים ספציפיים מאוד, שרק אם הם מתקיימים כולם ובו זמנית, יופיעו הסימפטומים. 
על הקריטריונים האלה אני מפרטת בקורס שלי "לרפא את עצמי בעצמי". בקורס זה (שהוא דיגיטלי ונשאר אצלכם לתמיד) אני מביאה את הבסיס לרפואה הגרמנית החדשה עם עקרונותיה. הידע הזה חובה בכל בית ישראל!

עכשיו בואו נכיר את אנטומיית העור, בלי להיכנס לעומק, רק לצורך הבנת ההמשך.
העור מורכב משתי שכבות, משני סוגים של רקמות: משם גם הקונפליקט יהיה שונה.
השכבה החיצונית נקראת אפידרמיס והקונפליקט של השכבה הזו – פרידה.
השכבה שמתחת לאפידרמיס נקראת דרמיס והקונפליקט של השכבה הזו – התקפה או כיעור.
במאמר זה אני אתייחס לקונפליקטים של השכבה החיצונית, האפידרמיס.

התכנית הביולוגית המיוחדת (תב"מ) מכילה בתוכה שני שלבים: שלב הפעיל ושלב הריפוי.

תב"מ מופעלת באופן כזה, שכאשר נפגעת השכבת האפידרמיס (כאן מתחיל שלב הפעיל) יש אובדן תאים, וזה יימשך כל עוד הקונפליקט נשאר פעיל. בשלב זה אין סימפטומים. העור הופך להיות דק יותר ויבש יותר, יש לכך משמעות ביולוגית – להפחית בחוויית הכאב מהפרידה כדי לעבור את הפרידה בקלות יותר. יכול להופיע אובדן של זיכרון לזמן קצר, המשמעות היא – לשכוח את הכאב. בטבע אין טעיות.

בשלב הבא, הריפוי, לאחר שהקונפליקט נפתר, מתרחש שיקום של רקמת האפידרמיס, כולל יצור תאים חדשים.
בשלב זה מופיעה פריחה, מכל סוגיה: דרמטיטיס, אקזמה, אדמת, אבעבועות רוח ועוד. לרב הפריחה מלווה בגרד, בכאב, אודם, דלקת ועוד. כלומר, הסימפטומים מופיעים שלב של ריפוי. זהו שלב בו פונים לרופא.

דוגמה לקונפליקטים של פרידה:

• פרידה פתאומית מאדם קרוב, יקר, אובדן לא צפוי של מגע פיזי הנעים
• פחד מפרידה או פחד מאובדן של מגע נעים, אהוב
• אי רצון להיות במגע (גופני) עם מישהו/י
• חדירה למרחב האישי, "פריצת גבולות"
• פרידה פתאומית ממגע בראש, פנים, ליטופים בין אמא לילד/ה.

למשל, סבתא נפטרה בפתאומיות, הנכדה שלה אהבה מאוד את המגע והליטופים שלה.  בהמשך לילדה נשירת שיער אינטנסיבית עד להופעת של קרחת, באזור של המגע והליטופים.

מה עושים, מהו פיתרון?
קודם כל, לזהות את המקור, את הקונפליקט, ללכת אחורה, להיזכר בפרטים, בנסיבות, בכל מה שהיה ומי שהיה שם בסביבה.
מומלץ לכתוב את כל זה על הדף, בסדר כרונולוגי. לתת הוראות חדשות לתודעה שהקונפליקט הזה כבר לא רלוונטי יותר.
ישנם כלים וטכניקות לסילוק הקונפליקטים. הגישה היא אינדיבידואלית ותלויה בסיפור האישי של האדם. משם גם יבואו ההנחיות.

לא קל לטפל בבעיות העור, תלוי בעוצמת הקונפליקט והזמן.
המחלה הופכת לכרונית בשל הטריגרים (תזכורות לקונפליקט), בכל טריגר הגוף נכנס לשלב פעיל מחדש– העלמות של הפריחה (רמסיה), הקונפליקט נפתר ושוב הופעת הסימפטומים – השלב הריפוי. 

ברגע שנבין כי הריפוי האמתי  מתחיל מגילוי המקור, מהו הקונפליקט, אנו נוכל להכיר את עצמנו טוב יותר, להיות רגועים ושלווים יותר, להפסיק לפחד, ובכך פחות ופחות נפעיל בתוכנו את התהליכים הלא רצויים לנו. כך נוכל להפוך לרופאים של עצמנו ולא נהיה תלויים באנשי סמכות מבחוץ (אני משאירה את המקום ואת הכבוד לרפואה דחופה, מצילת חיים. בעברי הייתי חלק ממנה). 
יש לזכור, כי לא ניתן להפריד בין הגוף לנפש, זה רק ברפואה הרגילה מפרידים ביניהם, זוהי טעות חמורה, כי אדם הוא ישות רוחנית, הוליסטית, ולא משהו אחד, פיזי או רגשי. 
כיוון שברפואה הקונבנציונלית אין התייחסות לפן הנפשי, הטיפול הוא סימפטומטי בלבד, דיינו, טיפול בעור, הוא על ידי תרופות  לצורך השתקת התסמינים זמנית (במקרה הטוב).

לסיכום,
ללא גילוי הקונפליקט הספציפי שהפעיל את הסימפטום, אנו לא נוכל להשיג את הריפוי האמתי,  אלא נשמר את ה"מחלה" בתוכנו והרופאים יקראו לה "כרונית".

ולבסוף, דגש חשוב!
אינני רופאה, המאמר הנ"ל אינו מהווה המלצה רפואית ואינו מחליף ייעוץ רפואי.